יום שישי, 23 במאי 2014

פרשת השבוע "במדבר" - מפי כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א Rabbi Eliezer Berland Shlita

פרשת השבוע "במדבר" - מפי כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א Rabbi Eliezer Berland Shlita

ברגע שאדם עוסק בתורה, ברגע שאדם עוסק בדברי קדושה, אבל זה לא לשם שמים, זה לא לפי הדרגה שלו, זה לא לפי הפשיטות והתמימות ששייכת לו, הוא לומד תורה בצורה לאנכונה, זה נקרא שהוא הקריב אש זרה! נדב ואביהוא קדושי עליון שאין לנו שום השגה בהם זכו והסתלקו מהעולם ונשארו צדיקים אמתיים, כי כשאדם זוכה אז הוא מסתלק מהעולם אבל נשאר צדיק, ואם הוא לא זוכה וממשיך בטעות שלו ולא עושה תשובה אז הוא נהפך לשד יהודי.

"ולבן הוא תלמיד חכם שד יהודי שתורתו להתייהר ולקנטר... ותלמיד חכם כזה נבלה טובה הימנו... וישק יעקב לרחל וישא קולו ויבך" – אומר רבינו בתורה יב' שכל מה שיעקב אבינו נפגש עם רחל זה רק כדי להקים את עם ישראל, רק כדי להקים את העם הזה שיהיה עם סגולה. ובשעה שהוא נפגש איתה הוא קיבל
כזה רוח הקודש שהוא ראה שכל התוכנית שלו, כל המגמה שלו כל המשימה שלו תיכשל עקב הלומדים שאינם הגונים, שיהפכו את הגמרא ואת התורה לכלי שרת לגאוותם.

"וישא קולו ויבך" – יעקב אבינו בכה! הוא ראה ברוח הקודש כמה עם ישראל עוד יסבול ויעבור בגלות והכל בגלל הלומדים שאינם הגונים שלא יוכלו לעמוד בנסיון ויכשלו בגאווה ושחצנות, וזה בא להם דווקא בגלל הלימוד שאינו הגון.

התנאים שחיברו את הגמרא לא חיברו את הגמרא כדי לספר לנו עוד איזה חכמות, הם יכלו לכתוב לנו פסקי הלכה כמו קיצור שולחן ערוך וגמרנו! למה כל הפילפולים בגמרא? למה כל המאמרים בגמרא? – כל אמורא, כל תנא, היה יכול להוציא כמה פסקי הלכה משלו מה שהוא קיבל מרבותיו וגמרנו! אלא הגמרא
הקדושה זה הכח להשראת השכינה, על ידי שלומדים, על ידי שעמלים בתורה זה נותן כח להחזיר את השכינה לעם ישראל, על ידי עמל הלימוד מחזירים את האלוקות לעם ישראל, הרבי גילה כיצד תהיה הגאולה – הגאולה תהיה רק על ידי שילמדו גמרא בצורה נכונה. הבעל דבר יודע שהכול יהיה בזכות לימוד הגמרא!
הבעל דבר יודע טוב טוב מה עושה הקול של לימוד הגמרא הקדושה! הוא יודע שכל דיבור ודיבור בגמרא הקדושה זה צירופי שמות קדושים! הבעל דבר יודע שעל ידי לימוד גמרא, על ידי לימוד תורה לשמה האדם מקבל כח לעבוד את ה', להתפלל בכוונה, לעשות התבודדות, ולכן הנסיון הקשה ביותר זה בלימוד הגמרא, והבעל דבר מתגבר על זה ביותר להכשיל את האדם שילמד בגאווה. כשאדם לומד הוא מקבל גאווה מעצם הלימוד, ובגאווה הזאת יש שני בחינות – יש לו את הגאווה שהוא לומד, שהוא למדן, שהוא חכם, שהוא גאון, והוא מקבל גם גאווה לצחוק על השני, ללעוג על השני, וזה מה שמסביר רבינו בתורה יב' שיש כאלה למדנים שתמיד לועגים על הצדיקים למרות שאותם צדיקים יותר גדולים מהם גם בלימוד! אף על פי כן הם לועגים עליהם.

כשאנחנו לומדים תורה המטרה שלנו זה לא להיות סתם גאונים! אלא המטרה שלנו שעל ידי הלימוד שלנו נתקרב אל ה', נרגיש את ה', נתפלל יותר בכוונה, נרגיש אהבת ה' כמו שאמר דוד המלך "ואני קרבת ה' לי טוב".

כשאדם לומד תורה. והוא רואה שהוא לומד תורה הרבה שנים והוא עדין לא התקדם בכלל, אז נוצרת אצלו טינה בלב כביכול על התורה, למה התורה לא קידמה אותו? הרי הוא החליט ללמוד תורה! הוא לא סתם החליט! הוא רצה להיות בן אדם חדש! בסוף הוא רואה שהוא לא השתנה בשום דבר, הוא נשאר כמקודם עם
אותם המידות הרעות, המידות הרעות אף נהיו יותר גרועות! הוא לא מבין מה שקורה כאן, נדמה לו שכאילו הקדוש ברוך הוא חלש מלעזור לו, אומר רבינו בתורה יב' שהטעות נעוצה בזה שהוא צריך צדיק אמיתי תלמיד חכם הגון להדריך אותו וללמד אותו איך לומדים תורה לשמה, איך לשבור את הגאווה בזמן הלימוד, איך
ללמוד גמרא וביחד עם זה להישאר בתכלית הענווה והשיפלות, כי כדי שהתורה תזיז משהו בתוך המערכת הפנימית של האדם, שישתנו המידות שלו, הטבעים שלו, היצרים שלו, הוא צריך למצוא צדיק כזה שנקרא מלאך ה' צבקות – כמו שכתוב אם הרב דומה למלאך ה' צבקות תבקש תורה מפיהו. וכשאין לו עוד צדיק
כזה אז קשה לו להגיע לדרך הטוב, הוא לומד תורה, יש לו הרבה ידע, הוא יכול להיות גאון גדול, הוא יכול להיות היועץ הכי גדול בעולם! אבל זה כמו אחיתופל שהגיע לדרגה של אורים ותומים ואף על פי כן אין לו חלק לעולם הבא.

אסתכל בה ְ באוריתא וברא עלמא – תדעו לכם שאתם הלומדים תורה ,אתם מחזיקים בידכם את המפתחות של העולם, אלא שלומדים תורה אומר הזוהר הקב"ה אְסָּתַהם מחזיקים בידיים שלהם את המפתחות של קיום העולם, של המשכיות העולם, וכשהם מחזיקים את המפתחות בצורה נכונה, כשהם לומדים בענווה ושיפלות העולם מתפקד בתורה תקינה – עמים חיים, עמים יוצרים, עמים בונים, עמים ממשיכים להתקיים, אבל כשהם מחזיקים את המפתחות בצורה לא נכונה אז עמים נהרסים, עמים כובשים אחד את השני, מחריבים אחד את השני האדמה רועדת, וכל האסונות ששומעים בכל יום בכל כדור הארץ זה בא בגלל שלומדים תורה בצורה לא נכונה, זה בא עקב המילים שנאמרות "לאו כדקא יאות" ככה קורה לזה הזוהר "לאו כדקא יאות" המילים האלה שנאמרות הם הם שהורסות את העולם! כי העולם עומד רק על דברי תורה, העולם עומד רק על האותיות והמילים של התורה שנאמרות כל רגע ושניה על ידי אלה שלומדים אותה, כשלומדים תורה כמו שצריך העולם מתקיים – לא לומדים תורה כמו שצריך העולם נחרב. אדם החליט ללמוד תורה אז הוא נהיה בעל הבית על העולם! וכשהוא לומד תורה בענווה ושיפלות והוא יודע שהוא פחות מכל אחד, הוא לא מדבר על אף אחד, הוא לא לועג על אף אחד, הוא לומד תורה עם חצות, עם תפילות בכוונה אז הוא זוכה
שהתורה שלו מקיימת את העולם, אבל אם הוא לא הולך בדרך הזאת אז זה סיבת כל החורבנות וההרס שיש בעולם.

כל יום יוצאת בת קול וצועקת "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" – אם אתה לומד תורה תדע! אתה קיבלת מכשיר לשלוט על כל העולם! אתה שולט על העולם! אתה מחיה את העולם! אתה אחראי על העולם! כששולחים חללית לחלל אז עומדים אלפי אלפי מומחים למטה בחדר בקרה ומשגיחים על כל הנורות על
כל הפנסים שהכל יתפקד כראוי, ואם יש בחללית בני אדם אז עוד יותר דואגים ומשגיחים שהכל יעבוד ויתפקד כראוי! שלא יהיה נזק לבני אדם. והנמשל הוא שאדם לומד תורה הוא מקבל חללית! הוא מקבל שליטה! הוא מקבל את כל כדור הארץ עם כמה מיליארד איש, הוא שולט על כל כדור הארץ, וכל המנורות וכל הפנסים וכל מכשירי הקשר שנמצאות בחללית הזאת, בכדור הארץ, מופעלות רק על ידי האותיות הקדושות האלה, שאנחנו אומרים את האותיות האלה אנחנו מחיים ושולטים על אותה חללית ענקית שנקראת כדור הארץ.

אומר ה"מי מרום" אוי להם לבריות מעלבונה של תורה!, נותנים לאדם כזה מכשיר ענק נותנים לו שליטה על כל כדור הארץ, נותנים לו לשלוט על כזאת חללית ענקית עם כמה מיליארד איש, ואדם מזלזל במכשיר הזה, לא משגיח ללמוד תורה כראוי ומשתמש בה בצורה לא נכונה. ולכן אמר רבי שמעון בר יוחאי לחבריא "במטותא מנייכו" בבקשה מכם! אל תוציאו שום מילה, שום דבר תורה מפיכם "לאו כדקא יאות" שלא תגרמו אסונות הריגות רעידות אדמה בעולם, ואמרו החבריא - רחמנא לישזבן רחמנא לשיזבן ה' יציל אותנו! אם ככה כח התורה, אם יש כזה כח לתורה, שעל ידי מילה אחת אפשר להרוס מדינות ולעשות חורבנות ואסונות, אנחנו מתפללים שה' יציל אותנו.

פרשת השבוע "במדבר" - מפי ראש ישיבת נחלי נצח הגאון הגדול הרב שמואל שטרן שליט"א Rabbi Shmuel Stern Shlita

פרשת השבוע "במדבר" - מפי ראש ישיבת נחלי נצח הגאון הגדול הרב שמואל שטרן שליט"א Rabbi Shmuel Stern Shlita

רבינו הקדוש והנורא אומר שצריך לדון כל אדם לכף זכות, והשורש של זה הוא ללא ספק בדברי רבי אליעזר בפרקי אבות, שאומר 'עין־טובה', כי כשיש עין טובה אז דנים לכף זכות. הזוה"ק (שמות דף ו') אומר שלדון לכף חובה זה בא מצד היכלות החובה, השייכים לסטרא אחרא, ולדון לכף זכות זה מצד היכלות הקדושה, ולכן הסנהדרין השתדלו תמיד להפך בזכות הנידון, כי לדון לכף זכות זה מצד הקדושה.

את מעלת העין־טובה אנו רואים בסיפורי מעשיות, במעשה מחכם ותם, שהתם היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ולכן תמיד היה בשמחה, כי לא היה מחזיק חשבון עם אף אדם. ואדרבא, היה לוקח כל אדם ברצינות, והיה מסכים לקבל מכל אדם, אבל היה לו תנאי אחד, שהיה אומר לכל אחד: "רק בלי ליצנות", וכשהיו אומרים לו שמתכוונים ברצינות היה מקבל את דבריהם. ולכן היה תמיד בשמחה, כי היתה לו עין־טובה על כל אחד.

ולעומתו החכם, שהיה חכם גדול, אך היה תמיד בעצבות, ולא היה מרוצה ממה שיש, ותמיד מתח ביקורת על כל מעשה ועל כל אדם. הביקורתיות הזו נובעת מן החכמות, שאנו כל הזמן עסוקים ב'לבקר' אחרים, ולראות את החסרונות של אחרים ושל עצמנו, וזה מה שמפיל את האדם לעצבות.

ולכן הבעטליר החירש )במעשה משבעה בעטלירס( היה אומר, שכולם בוכים כל הזמן על החסרונות שלהם, אבל הוא לא רוצה לשמוע מחסרונות, ולו תמיד יש הכל, ולכן יש לו חיים טובים ומאושרים, כי מי שלא שומע חסרונות, ולא מרגיש שחסר לו משהו באופן תמידי, אזי הוא שמח במה שה' נותן לו. וזו נקראת 'עין־טובה', כי כאשר לא מסתכלים על חסרונות ולא מבקרים כל דבר, אז שמחים במה שיש, וכך גם נעשה אהבה ואחוה שלום ורעות בין אחד לשני, כי כל אחד שמח במה שיש לו, ורואה את הטוב והמעלות שבחברו.

באותו המעשה, ביום החמישי, בו הגיע הבעטליר החמישי, הם רצו להגיע לאילן, וכך לשונו: וחקרו לאיזה צד צריכים לילך, לבוא אל אותו האילן, ונפל מחלוקת ביניהם על זה, ולא היה מכריע ביניהם, כי זה אמר שצריכים לילך לצד פלוני למזרח, וזה אמר למערב, וזה אמר לכאן, וזה לכאן וכו'. עד שלא היו יכולים להכריע לאיזה צד צריכים לילך, לבוא אל אותו האילן. ובא חכם אחד, ואמר להם: למה אתם חוקרים באיזה צד לילך אל האילן, חקרו מתחילה מי ומי האנשים שיכולים לבוא אל אותו האילן!, עכ"ל.

מדברים אלו נלמד את שורש המחלוקת והשלום, כי אותם אנשים שחלקו זה על זה, חלקו על הדרך שבה עליהם ללכת, ובא החכם ואמר להם שזה מובן שהדרכים של כל אחד ואחד חלוקות זה מזה, כי לכל אחד יש דרך, ולא כל הדרכים שוות, ובודאי אי אפשר להשוות את כל הדרכים, כי לכל אדם יש דעה אחרת משונה מחברו, וכן טבע המשונה מחברו, וכשם שפרצופיהם שונים - כך דעותיהם שונות, ולכן ודאי לכל יהודי יש דרך שונה, ולכן כאשר מסתכל על הדרכים השונות של בני אדם, יראה גוונים ושינויים לרוב בדרכיהם.

לכן אמר להם החכם: אל תסתכלו על הדרך של כל אחד, אלא
תסתכלו ותבחנו מי הוא כל אחד ואחד, כי אם אותו אדם רוצה טוב, דהיינו שהוא רוצה לעבוד את השם באמת, ומתכוון לשם שמים, רק שלפי הטבע שלו ולפי הדעת שלו הוא חושב שזו הדרך לעבוד אותו, אבל בפנימיותו הוא טוב, אז לא תהיה ביניכם מחלוקת, כי תסתכלו על הטוב שבו, ועל זה אין מה לחלוק, רק שהדרך שלו שונה מהדרך שלכם. אך המטרה היא אחת לכולם - לעבוד את השם, דהיינו להגיע לאילן. לכן אל תסתכלו על 'איך הדרך', אלא 'מי ומי ההולכים', וכך תמצאו את הטוב שבכל אחד, כי תסתכלו בעין־טובה, ותראו שגם ההולכים בדרכים אחרות מלאים טוב, ואין מה לחלוק עליהם, כי כוונתם לטוב, וכולם רוצים את אותה המטרה - להגיע לאילן הקדוש.

ולכן, כשהסתכלו אחר כך על 'מי ומי ההולכים', גילו את המטרה המשותפת, שכולם רוצים בפנימיותם את הטוב, דהיינו להגיע לאילן, ולכן קיבלו הטובים יותר על עצמם להמתין לחלשים, עד שיתקנו את המידות שלהם, ויהיו ראויים להגיע אל האילן. נמצא, שכשמסתכל על ה'מי' הוא הולך בעין־טובה ואין מחלוקת.

ונרחיב את העניין, שרבינו הרי אמר "אני אעשה אתכם כיתות כיתות", ומאידך אמר "תחזיקו את עצמכם ביחד", זאת אומרת שאף על פי שאנו נהיה כיתות כיתות, וכל אחד כביכול נוהג בדרך אחרת, אף על פי כן כולנו אחד ויכולים לאהוב זה את זה.

וכן סיפר הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל, שאצל תלמידי רבינו
הקדוש והנורא, לכל אחד מאנשיו היתה דרך מיוחדת משלו
בעבודת השם: ר' יודל היה מסוגל לקבל פדיונות, ור' שמואל אייזיק היה בוער תמיד בשלהבת אש קודש וכדומה. ועל זה התבטא פעם מוהרנ"ת על ר' שמואל, שאותו הוביל רבינו הקדוש בהנהגות על חודו של סכין, ואילו אותנו לימד רבינו שאם לא מתפללים כראוי ביום הכיפורים, אז מתפללים טוב למחרת, ביום הנקרא 'גאט'ס נומען' ('שם השם').

וכן ראינו אצל אנ"ש בדור הקודם, שר' שמואל שפירא זצ"ל היה
נוסע לקיבוץ של ראש השנה במירון, ואילו ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל נשאר בקיבוץ בירושלים, והיו נפרדים זה מזה בערב ראש השנה באהבה גדולה ואיחולים לבבים, למרות דעותיהם ודרכיהם השונות בעניין הקיבוץ של ראש השנה.

על כן עלינו להתחזק לראות תמיד את הטוב שיש בכל אחד,
ולדעת שרצונו לטובה וכוונתו לטובה, וכך ייעלמו כל המחלוקות, כי על ידי עין טובה נזכה לאחדות, ובפרט בימים אלו של ספירת העומר, המסוגלים לתיקון המידות, ויהי רצון שבסוף הספירה, בחג השבועות, יתקיים בנו מאמר חז"ל על הפסוק "ויחן שם ישראל אל מול ההר ההוא" - 'כאיש אחד בלב אחד', אמן ואמן.

שבת שלום.

פרשת השבוע "במדבר" - מפי מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א

פרשת השבוע "במדבר" - מפי מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א:

"כמו המדבר"

ענוה ושפלות, הכנעה וויתור, אמיתוֹת של החיים. כל מה שאנחנו עוברים בחיים, כדי שנזכה להוריד קצת את הראש. למה ניתנה תורה בסיני? "למען ילמד אדם להכניע את עצמו ולהיות שפל בעיניו, כדרך שעשה השם יתברך ברוך הוא, שמאס בהרים הגבוהים, ובחר בהר סיני, הנמוך מכולם" (נועם אלימלך)
מה יפים הם חיים של ענוה וצניעות. כמה חן וקסם יהודי נסוכים עליהם.

"אין לך יפה מן הצניעות" אומרים חז"ל.
אדם רודף אחרי כבוד, אין לו נחת ותענוג בעולם הזה וכל ימיו
כעס ומכאוב.

אדם שומע את בזיונו ושותק, איזה מתנות הוא יקבל. סיפר בעל ה'שדי חמד' שבצעירותו לא הצטיין בכישרונות, ומעייני החכמה נפתחו לו, בגלל מעשה שהיה: "בהיותי אברך צעיר למדתי בכולל אברכים, אחד מבני החבורה שנתקנא בי, יזם עלילה שפלה עליי, הלך ושיחד את המשרתת הערבייה, שתוציא עליי שם רע ותפרסם ברבים שאני מפתה אותה למעשים לא צנועים,
ואכן כך עשתה. הציבור חרף וגידף אותי, נאלצתי מחמת הבושה לברוח משם, אך ראש הכולל לא האמין למשרתת ופיטר אותה ממשרתה". "לאחר תקופה מסוימת, כאשר כלו דמי השוחד מכיסה, באה אליי הערבייה והתחננה לפניי שאסלח לה, על העוול הנורא שגרמה לי, היא הבטיחה שתלך ותפרסם ברבים
את כל האמת, ותאמר, שהייתה זו עלילת שווא". "ברגע זה", אמר בעל ה'שדי חמד', "עמדתי בפני התלבטות, מצד אחד שמחתי על ההזדמנות ששמי יטוהר מהאשמה הנוראה, אולם מצד שני, חילול השם כבר נגרם, וכעת אם יפורסם הסיפור האמיתי, יצא שוב חילול השם אודות התנהגותו המבישה של אותו אברך". "מוטב", החליט הרב, "לסבול חרפתי בדומיה. באותה שעה שקבלתי את ההחלטה הקשה, אשר היתה עלולה לסכן את כל עתידי בעולם
התורה" - סיים בעל ה'שדי חמד' - "הרגשתי איך מעיינות החכמה נפתחים אצלי. במקום הנזק שהיה צפוי מהחלטתי - זכיתי לסייעתא דשמיא במידה בלתי מצויה אשר הביאתני עד הלום".

לא מגיע לי כלום, כי אם מגיע לי, אז אני ניפגע, אז אני קצת ברוגז. אני לא יותר טוב מאחרים, אני לא יותר חשוב מאחרים, לא מגיע לי יחס מיוחד, לא מגיע לי כבוד. אדם כל הזמן צריך לעצור ולהתבונן, לזהות את המחשבות של הגדלות, להודות בהם, לעשות מזה צחוק. אדם זוכה להעביר על מדותיו איזו שמחה תהיה לו.

הגה"צ רבי צדקה חוצ'ין, מלבד חכמתו וצידקותו, הצטיין כמוהל ותיק ומומחה, והכניס אלפים מילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו ע"ה מבלי לקחת כסף על טרחתו.

באחד הימים בשבתו בירושלים נכנס אליו אדם והזמינו לבוא לביתו ביום ש"ק הקרוב למול את בנו. ביתו בשכונת "ימין משה" היה רחוק מאד ממעונו של הרב צדקה חוצ'ין, אך מפני חיבת הקודש נעתר לו. הגיע יום השבת. רבי צדקה הישיש יצא רגלי בליווי משמשו ללכת אל מקום הברית. במאמץ ניכר עשה את הדרך הארוכה. והנה בבואו וכבר נאספו הקרואים הבחין שאבי הילד משתהה ואינו מזדרז לכבדו במצות המילה. הוא קראו אליו ושאל אותו: "למה משתהים? למי ממתינים"? התוודה האיש כי התחרט וברצונו למסור את המצוה למוהל אחר... השיבו רבי צדקה: "אין לך מה לחשוש, תוכל למסור לו המצוה איני מקפיד כלל". אך עדיין משתהים והברית מתעכבת שוב. התפלא
הרב צדקה ושאל: מי מעכב עכשיו"? השיבו אבי הבן במבוכה, כי המוהל השני "שכח" להביא עמו כלי אומנותו, אולי יסכים הרב צדקה להרשותו להשתמש בכלים שלו? נענה ואמר: "הריני משאיל אלו ברצון גמור, יקח וימול". אחרי הברית יצא הרב צדקה לביתו ועשה שוב את כל הדרך הארוכה כשהוא אומר למלווהו בשמחה: "הנה זכיתי כבר להכניס בבריתו של אברהם אלפי ילדי ישראל. אבל אף פעם לא זכיתי לעשות המצוה באופן מושלם כל כך כמו שעשיתי היום... מי כמוני מאושר...".

שבת שלום.

יום שלישי, 20 במאי 2014

צדיק הדור נקרא אם

'צדיק הדור נקרא אם' - תורה ד' ליקוטי מוהר"ן

צַדִּיק הַדּוֹר נִקְרָא אֵם עַל שֵׁם שֶׁהוּא מֵינִיק לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹר תּוֹרָתוֹ וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת חָלָב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ"
וְזֶה אָנוּ רוֹאִים. בְּחוּשׁ כְּשֶׁהַתִּינוֹק הוּא בְּעַצְבוּת וְעַצְלוּת כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת אִמּוֹ
הוּא נִתְעוֹרֵר בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל לִקְרַאת אִמּוֹ
הַיְנוּ לְשָׁרְשׁוֹ גַּם אָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ כְּשֶׁהַתִּינוֹק עוֹסֵק בְּדִבְרֵי שְׁטוּת שֶׁלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לָזֶה אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת אִמּוֹ הוּא מַשְׁלִיךְ כָּל תַּאֲווֹתָיו אַחַר כְּתֵפָיו
וּמוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ לְאִמּוֹ.

יום ראשון, 18 במאי 2014

רבי דוד אבוחצירא מוקיר את הרב אליעזר ברלנד

ביום חמישי ט"ו אייר אברך חשוב מירושלים נכנס אל הקודש פנימה לקבל את ברכת קודשו של רבי דוד חי אבוחצירא מנהריה, כשנכנס האברך לצדיק שוחח עימו על הרב אליעזר ברלנד שליט"א, וכך התבטא הרב דוד אבוחצירא בפני האברך: "אל תקרי בנייך אלא בונייך", "הרב אליעזר ברלנד בונה את העולם".!!

פורסם לראשונה ב - 'אור הגאולה' - הרב אליעזר ברלנד שליט"א Rabbi Eliezer Berland
ברוכים הבאים ל - 'אור הגאולה' עדכונים, דיווחים, ופרסומים שוטפים 24 שעות מהצדיק הרב אליעזר ברלנד שליט"א.
אנו מזמינים אתכם להיכנס ולהנות מהאור האין סופי של הצדיק.
rabbiberland.blogspot.com


יום שישי, 16 במאי 2014

פרשת השבוע 'בחוקותי' - מאת מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א

פרשת השבוע 'בחוקותי' - מאת מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א:

"אם בחוקתי תלכו"

לא מספיק ללמוד תורה, צריך ללכת איתה, לחיות אותה, לקחת ממנה דרך חיים. זה העמל האמיתי בתורה, לכן מפרש רש"י הקדוש את הפסוק "אם בחוקותי תלכו" - שתהיו עמלים בתורה.

יהודי קשור לתורה. אין דבר כזה שליהודי אין קשר לתורה. בלב כל יהודי פועמת נשמה אלוקית טהורה וזכה מלאה אהבה לה' ולתורתו. צריך להתחבר לנקודה הפנימית הזאת. יהודי שלומד תורה הוא כמו דג במים. רק שם יש לו חיות. רק שם טוב לו. יגידו לו לצאת מהמים, הוא ימות ח"ו.

על שלושה הקב"ה בוכה עליהם בכל יום והראשון שבהם הוא מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק בה )חגיגה ב(. התורה היא חיינו ואורך ימינו, ספר הדרכה לחיים טובים. כולם מחפשים איכות חיים, מרגוע לנפש, שמחת חיים, הכל יש בתורה.

חיים עם התורה הם חיים עם חוכמתו האין סופית של בורא
עולם. אלה חיים אחרים לגמרי. על זה נאמר למה לחיות עקום אם אפשר לחיות ישר.

אדם עוסק בתורה, הוא מצחצח את הנפש שלו, מנקה אותה, מגרד את כול הזוהמה, רק עם התורה יכול אדם באמת לצאת ממידות רעות ולהיות אדם יותר טוב ויותר טוב. התפקיד שלנו זה לעמול ולהתייגע בתורה.

הצלחה זה לא כשהדברים הולכים בקלות. הצלחה זה כשאנו עמלים בתורה, הקב"ה משלם לנו לפי העמל שעמלנו, ככל שאתה מתייגע בתורה, כך גדל השכר שלך.
הרי בכל מקרה, אדם לעמל יולד. אם זכה, עמלו יהיה בתורה. אם לא זכה עמלו יהיה בעוּלוֹ של העולם הגשמי. תעשה חשבון מה כדאי לך. הנאות ריקות וחולפות שמלאות במרירות ועצבות או העמל המתוק של התורה הקדושה שמביאה ברכה ושמחה ומאירה את העולם.

אדם הולך בעולם הזה ומחפש סיפוק גשמי לכל מיני תאוות ואפילו
סיפוק רוחני אך מדומה. אדם חושב שעל ידי סיפוק התאוות יגיע אל המנוחה והנחלה. אך הנפש לא תימלא. כמו שכותב הרמח"ל במסילת ישרים: משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלך. גם אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה לכלום, כי היא בת מלך. כך הנשמה של איש הישראלי, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה. למה? שהיא מן העליונים.

שום תאווה של העולם הזה הגשמי לא תצליח לרצות ולספק את הנפש של איש הישראלי העייפה והמטולטלת. כמו המשל שסיפר רבינו הקדוש על היצר הרע שהולך בעולם הזה עם ידיים קמוצות ואומר לכל אחד: אתה לא יודע מה שיש לי בתוך היד. וכל אחד חושב ובטוח שכל מה שהוא מחפש כל ימיו נמצא בתוך ידו של היצר הרע וכולם רצים אחריו ובסוף ימיהם הוא פותח את היד ומראה שאין בה כלום, שהם רצו לחינם.אדם קרוץ מחומר, אך בתוכו נושבת רוח. גוף ונשמה משמשים יחד, הגוף מושך אל תחתיות ארץ והנשמה פורשת כנפיים אל על. כיון שניגזר עליהם
לדור בכפיפה אחת, הרי החיים הם מאבק סמוי ובלתי פוסק ביניהם.

אי אפשר להנות משני העולמות. גם לרדוף אחרי הנאות העולם הזה וגם לזכות למתיקות בעבודת השם. זה לא הולך יחד. או זה או זה.קיום התורה זה רק על ידי יגיעות גדולות, יגעת ומצאת - תאמין. צריך להיות כמו רבי עקיבא שהלך לישיבה יב שנה וכשחזר אחרי יב שנה שמע שאשתו אומרת: מצידי אני מסכימה שיישאר עוד שתים עשרה שנה בישיבה. ור' עקיבא מיד חזר לישיבה, בכלל לא נכנס הביתה, אדם אין לו את המסירות
נפש הזאת, הוא לעולם לא יוכל להגיע ללימוד וקיום התורה, לקבל על עצמו עול התורה. עול תורה זה להיות זריז, לקום מוקדם בבוקר, למעט בשינה, למעט באכילת מותרות, להתרחק מתענוגות הגוף ולנצל את הזמן להתמסר לתורה הקדושה.