פרשת השבוע "במדבר" - מפי מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א

פרשת השבוע "במדבר" - מפי מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א:

"כמו המדבר"

ענוה ושפלות, הכנעה וויתור, אמיתוֹת של החיים. כל מה שאנחנו עוברים בחיים, כדי שנזכה להוריד קצת את הראש. למה ניתנה תורה בסיני? "למען ילמד אדם להכניע את עצמו ולהיות שפל בעיניו, כדרך שעשה השם יתברך ברוך הוא, שמאס בהרים הגבוהים, ובחר בהר סיני, הנמוך מכולם" (נועם אלימלך)
מה יפים הם חיים של ענוה וצניעות. כמה חן וקסם יהודי נסוכים עליהם.

"אין לך יפה מן הצניעות" אומרים חז"ל.
אדם רודף אחרי כבוד, אין לו נחת ותענוג בעולם הזה וכל ימיו
כעס ומכאוב.

אדם שומע את בזיונו ושותק, איזה מתנות הוא יקבל. סיפר בעל ה'שדי חמד' שבצעירותו לא הצטיין בכישרונות, ומעייני החכמה נפתחו לו, בגלל מעשה שהיה: "בהיותי אברך צעיר למדתי בכולל אברכים, אחד מבני החבורה שנתקנא בי, יזם עלילה שפלה עליי, הלך ושיחד את המשרתת הערבייה, שתוציא עליי שם רע ותפרסם ברבים שאני מפתה אותה למעשים לא צנועים,
ואכן כך עשתה. הציבור חרף וגידף אותי, נאלצתי מחמת הבושה לברוח משם, אך ראש הכולל לא האמין למשרתת ופיטר אותה ממשרתה". "לאחר תקופה מסוימת, כאשר כלו דמי השוחד מכיסה, באה אליי הערבייה והתחננה לפניי שאסלח לה, על העוול הנורא שגרמה לי, היא הבטיחה שתלך ותפרסם ברבים
את כל האמת, ותאמר, שהייתה זו עלילת שווא". "ברגע זה", אמר בעל ה'שדי חמד', "עמדתי בפני התלבטות, מצד אחד שמחתי על ההזדמנות ששמי יטוהר מהאשמה הנוראה, אולם מצד שני, חילול השם כבר נגרם, וכעת אם יפורסם הסיפור האמיתי, יצא שוב חילול השם אודות התנהגותו המבישה של אותו אברך". "מוטב", החליט הרב, "לסבול חרפתי בדומיה. באותה שעה שקבלתי את ההחלטה הקשה, אשר היתה עלולה לסכן את כל עתידי בעולם
התורה" - סיים בעל ה'שדי חמד' - "הרגשתי איך מעיינות החכמה נפתחים אצלי. במקום הנזק שהיה צפוי מהחלטתי - זכיתי לסייעתא דשמיא במידה בלתי מצויה אשר הביאתני עד הלום".

לא מגיע לי כלום, כי אם מגיע לי, אז אני ניפגע, אז אני קצת ברוגז. אני לא יותר טוב מאחרים, אני לא יותר חשוב מאחרים, לא מגיע לי יחס מיוחד, לא מגיע לי כבוד. אדם כל הזמן צריך לעצור ולהתבונן, לזהות את המחשבות של הגדלות, להודות בהם, לעשות מזה צחוק. אדם זוכה להעביר על מדותיו איזו שמחה תהיה לו.

הגה"צ רבי צדקה חוצ'ין, מלבד חכמתו וצידקותו, הצטיין כמוהל ותיק ומומחה, והכניס אלפים מילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו ע"ה מבלי לקחת כסף על טרחתו.

באחד הימים בשבתו בירושלים נכנס אליו אדם והזמינו לבוא לביתו ביום ש"ק הקרוב למול את בנו. ביתו בשכונת "ימין משה" היה רחוק מאד ממעונו של הרב צדקה חוצ'ין, אך מפני חיבת הקודש נעתר לו. הגיע יום השבת. רבי צדקה הישיש יצא רגלי בליווי משמשו ללכת אל מקום הברית. במאמץ ניכר עשה את הדרך הארוכה. והנה בבואו וכבר נאספו הקרואים הבחין שאבי הילד משתהה ואינו מזדרז לכבדו במצות המילה. הוא קראו אליו ושאל אותו: "למה משתהים? למי ממתינים"? התוודה האיש כי התחרט וברצונו למסור את המצוה למוהל אחר... השיבו רבי צדקה: "אין לך מה לחשוש, תוכל למסור לו המצוה איני מקפיד כלל". אך עדיין משתהים והברית מתעכבת שוב. התפלא
הרב צדקה ושאל: מי מעכב עכשיו"? השיבו אבי הבן במבוכה, כי המוהל השני "שכח" להביא עמו כלי אומנותו, אולי יסכים הרב צדקה להרשותו להשתמש בכלים שלו? נענה ואמר: "הריני משאיל אלו ברצון גמור, יקח וימול". אחרי הברית יצא הרב צדקה לביתו ועשה שוב את כל הדרך הארוכה כשהוא אומר למלווהו בשמחה: "הנה זכיתי כבר להכניס בבריתו של אברהם אלפי ילדי ישראל. אבל אף פעם לא זכיתי לעשות המצוה באופן מושלם כל כך כמו שעשיתי היום... מי כמוני מאושר...".

שבת שלום.