פרשת השבוע 'בחוקותי' - מאת מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א

פרשת השבוע 'בחוקותי' - מאת מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א:

"אם בחוקתי תלכו"

לא מספיק ללמוד תורה, צריך ללכת איתה, לחיות אותה, לקחת ממנה דרך חיים. זה העמל האמיתי בתורה, לכן מפרש רש"י הקדוש את הפסוק "אם בחוקותי תלכו" - שתהיו עמלים בתורה.

יהודי קשור לתורה. אין דבר כזה שליהודי אין קשר לתורה. בלב כל יהודי פועמת נשמה אלוקית טהורה וזכה מלאה אהבה לה' ולתורתו. צריך להתחבר לנקודה הפנימית הזאת. יהודי שלומד תורה הוא כמו דג במים. רק שם יש לו חיות. רק שם טוב לו. יגידו לו לצאת מהמים, הוא ימות ח"ו.

על שלושה הקב"ה בוכה עליהם בכל יום והראשון שבהם הוא מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק בה )חגיגה ב(. התורה היא חיינו ואורך ימינו, ספר הדרכה לחיים טובים. כולם מחפשים איכות חיים, מרגוע לנפש, שמחת חיים, הכל יש בתורה.

חיים עם התורה הם חיים עם חוכמתו האין סופית של בורא
עולם. אלה חיים אחרים לגמרי. על זה נאמר למה לחיות עקום אם אפשר לחיות ישר.

אדם עוסק בתורה, הוא מצחצח את הנפש שלו, מנקה אותה, מגרד את כול הזוהמה, רק עם התורה יכול אדם באמת לצאת ממידות רעות ולהיות אדם יותר טוב ויותר טוב. התפקיד שלנו זה לעמול ולהתייגע בתורה.

הצלחה זה לא כשהדברים הולכים בקלות. הצלחה זה כשאנו עמלים בתורה, הקב"ה משלם לנו לפי העמל שעמלנו, ככל שאתה מתייגע בתורה, כך גדל השכר שלך.
הרי בכל מקרה, אדם לעמל יולד. אם זכה, עמלו יהיה בתורה. אם לא זכה עמלו יהיה בעוּלוֹ של העולם הגשמי. תעשה חשבון מה כדאי לך. הנאות ריקות וחולפות שמלאות במרירות ועצבות או העמל המתוק של התורה הקדושה שמביאה ברכה ושמחה ומאירה את העולם.

אדם הולך בעולם הזה ומחפש סיפוק גשמי לכל מיני תאוות ואפילו
סיפוק רוחני אך מדומה. אדם חושב שעל ידי סיפוק התאוות יגיע אל המנוחה והנחלה. אך הנפש לא תימלא. כמו שכותב הרמח"ל במסילת ישרים: משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלך. גם אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה לכלום, כי היא בת מלך. כך הנשמה של איש הישראלי, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה. למה? שהיא מן העליונים.

שום תאווה של העולם הזה הגשמי לא תצליח לרצות ולספק את הנפש של איש הישראלי העייפה והמטולטלת. כמו המשל שסיפר רבינו הקדוש על היצר הרע שהולך בעולם הזה עם ידיים קמוצות ואומר לכל אחד: אתה לא יודע מה שיש לי בתוך היד. וכל אחד חושב ובטוח שכל מה שהוא מחפש כל ימיו נמצא בתוך ידו של היצר הרע וכולם רצים אחריו ובסוף ימיהם הוא פותח את היד ומראה שאין בה כלום, שהם רצו לחינם.אדם קרוץ מחומר, אך בתוכו נושבת רוח. גוף ונשמה משמשים יחד, הגוף מושך אל תחתיות ארץ והנשמה פורשת כנפיים אל על. כיון שניגזר עליהם
לדור בכפיפה אחת, הרי החיים הם מאבק סמוי ובלתי פוסק ביניהם.

אי אפשר להנות משני העולמות. גם לרדוף אחרי הנאות העולם הזה וגם לזכות למתיקות בעבודת השם. זה לא הולך יחד. או זה או זה.קיום התורה זה רק על ידי יגיעות גדולות, יגעת ומצאת - תאמין. צריך להיות כמו רבי עקיבא שהלך לישיבה יב שנה וכשחזר אחרי יב שנה שמע שאשתו אומרת: מצידי אני מסכימה שיישאר עוד שתים עשרה שנה בישיבה. ור' עקיבא מיד חזר לישיבה, בכלל לא נכנס הביתה, אדם אין לו את המסירות
נפש הזאת, הוא לעולם לא יוכל להגיע ללימוד וקיום התורה, לקבל על עצמו עול התורה. עול תורה זה להיות זריז, לקום מוקדם בבוקר, למעט בשינה, למעט באכילת מותרות, להתרחק מתענוגות הגוף ולנצל את הזמן להתמסר לתורה הקדושה.