פרשת השבוע 'קדושים' - מאת ראש ישיבת נחלי נצח ברסלב ירושלים הגה"צ הרב שמואל שטרן שליט"א:
הרה"ג ר' שמשון דוד פינקוס זצ"ל כותב שבימי העומר אנו מכינים כלים לקבלת התורה, ולכן אנו מעלים במספר, אחד, שניים,שלושה וכו', ולא כדרך העולם, שכאשר מצפים למשהו הם סופרים לאחור.
זהו ההבדל העקרוני בין החיים שלנו, חיים של תכלית, ובין החיים שלהם, חיים של 'העולם הזה'.
לדוגמא, כששולחים חללית לאויר, סופרים ספירה לאחור, ובסוף מגיעים ממאה לאפס, כי השליחה של החללית היא לא התכלית שלנו, אלא רוצים שהחללית תעוף לחלל. מה שאין כן בתורה ובמצוות, שעצם המצוה היא תכלית. ספירת העומר היא בעצמה התכלית, לא רק להגיע ליום החמישים, דהיינו חג השבועות, ולקבל את התורה, אלא כל יום וכל רגע הוא תכליתי.
ולכן כל יום מימי חיינו הוא מנוי וספור, ובכל יום מצוה לספור את העומר, כמו שאמרו חז"ל: 'מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי', כי הספירה בעצמה היא מצוה גדולה, ולא רק לגמור את הספירה.
כך כותב ר' נתן זצ"ל, שכל יום מימי חיינו הוא מנוי וספור, ובעצם זו התכלית של חיינו - לספור כל רגע, כל שניה וכל יום, שאותו יום ואותה שניה יהיו מחוברים לתכלית, מחוברים לה' יתברך, וכל רגע וכל שניה יהיו שלמים - זו התכלית בעצמה.
רבינו הקדוש והנורא כותב (בתורה ה' בליקו"מ) שהמדרגה היותר גבוהה בעבודת ה' היא לכבוד את ה' בלי רצון קבלת שכר עולם הבא, אלא עליו לרצות את קיום המצוות בעצמן, כי זו התכלית בעצמה.
הזוהר הקדוש אומר ש'לית יום דליתביה טב' (תרגום: אין יום שאין בו טוב), אבל הקליפות סובבות את אותו היום ואת אותה הנקודה שאנו מתעסקים בה, ואם אנו זוכים אזי אנו מוצאים ומבררים את הטוב מן הרע, מוציאים את הנקודה הטובה מתוך הרע, כי הרע טבעו לבלוע את הטוב, וכל עבודתנו היא למצוא את הטוב הזה הבלוע בתוך הרע, ולהוציא אותו לאור.
כמובן שכל זה נעשה בכח הצדיק, ועל זה אפשר לומר את מה שכתוב בסיפורי מעשיות, שהבעטליר שואל: 'האם אתה יכול לזרוק חץ ולהוציא אותו גם כן?', כי לא מספיק רק לעשות דברים טובים, אנו צריכים שבעבודתנו ייצאו ניצוצות קדושים הבלועים בתוך הקליפות. וזה הפירוש 'להוציא את החץ' ולא רק 'לזרוק אותו'.
ובזה אפשר להסביר את העניין של ימי ספירת העומר. אנו סופרים עומר שעורים שהוא מאכל בהמה, והוא כנגד המידות הבהמיות שלנו, אבל בתוך זה מסתתרים שני הלחם שמביאים בחג השבועות, שהוא מבורר למאכל אדם.
זאת אומרת שתפקידנו בכל יום ויום בימי הספירה להפוך את מאכל בהמה למאכל אדם, ובכל דבר שאנו עושים עושים בימי הספירה עלינו לנצח את המידות הרעות, ולהוציא לאור את המידות הטובות.
ימי הספירה הם בעצם המשך לחג הפסח, ועפ"י כתבי האריז"ל המשמעות היא (לאחת השיטות) שכל המוחין שנמשכו לנו בליל הסדר נעלמים בסוף היום הראשון של פסח, וחוזרים בחזרה בצורה איטית והדרגתית בימי ספירת העומר. זאת אומרת שבימי הספירה אנו ממשיכים ללכת עם המוחין של המצה והארבע כוסות וכו' של ליל הסדר.
משמעות הדברים היא, שגם בימים אלו של הספירה המוח צריך להיות נקי מחמץ, וכמו שבחג הפסח לא אכלנו גם מן החמץ הגשמי, כך עלינו להמשיך ולהימנע מאכילת חמץ
רוחני. וגם בימי ספירת העומר עלינו
להמשיך ושמור את המוח מחימוץ, כי בימי הספירה ממשיך אותו האור שהאיר בליל הסדר בבת אחת, רק שהוא מתחלק
למ"ט חלקים, ובכל יום מאיר חלק אחד.
וזו העבודה שלנו בימי העומר, לבנות עוד כלי ועוד כלי, ולא 'להיפטר' מעוד יום ח"ו, אלא ההיפך, להכניס בתוכנו עוד כלים של קדושה וטהרה, עוד מחשבות קדושות, לזרוק את המחשבות הלא טובות, שהם
החמץ שמחמיץ את מוחנו ר"ל.
אלא שעכשיו, אחרי חג הפסח, בו נזהרנו אפילו מכלשהוא חמץ, ואכלנו רק מצה ולא החמצנו את המוח, יש בכוחנו עתה להתמודד עם החמץ ולנצחו.
המסקנה המתבקשת היא שצריכים אנו לנצל את הימים האלו באופן מיוחד, ולדעת שבכל יום ישנה תכלית בפני עצמה, כי 'רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הירבה להם תורה ומצוות', שהן בעצמן התכלית.
ולכן עלינו לחטוף כל יום שעובר לתוכנו פנימה, אל תוך נשמותינו, כי כל יום הוא מקוה טהרה חדש לנשמתנו.
יהי רצון שנזכה בימים אלו להכין כלים נפלאים, ואותם נעלה למעלה, אל ה' יתברך, ונזכה לשמח אותו יתברך, כי הוא שמח בכל נקודה טובה שאנו מכינים לו. חזק ונתחזק בימי הספירה בקדושה וטהרה לעבודתו יתברך, ונזכה לראות בביאת משיח צדקנו ובבניין בית המקדש, במהרה בימינו אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה