בשבת זו מציינים חסידי ברסלב מאה ושלושים שנה לפטירתו של רבי נחמן הלוי חזן מהעיר טולטשין, המכונה בפי כל בשם ר’ נחמן טולטשינער זצ”ל.
ר’ נחמן התייתם מהוריו בעודו כבן שמונה שנים בלבד, מה שהביא אותו להיות מגודל בבית דודו, ר’ ראובן יוסף מהייסן, שהיה עשיר ובעל נכסים, ואנ”ש היו רגילים להתאכסן בביתו בדרכם לאומן.
ר’ ראובן יוסף זה עשה כל מאמץ לכבד כל אחד מהאורחים כדבעי. הוא התאמץ במיוחד בכל עוז לקיים הכנסת אורחים בכבוד גדול למוהרנ”ת זצוק”ל, והיה רגיל לצורך כך להעמיד לרשות מוהרנ”ת את נחמן, היתום הקטן, לשמשו ולשרתו...
וכלום אפשר להימצא במחיצת מוהרנ”ת ולא להתחמם ולהתלהב בשלהבתו הטהורה?! אותו יתום קטן, ששימשו בכל עת, הקשיב לשיחותיו של מוהרנ”ת, תוך כדי שימושו את רבו, ותוך כך ספג אל תוך נשמתו הטהורה את דבריו הנפלאים,
המאירים כספירים ומעוררים לעבודתו יתברך. חן מיוחד היה נסוך על שיחו ושיגו של ר’ נחמן עם הבריות. שנים רבות אחרי פטירתו היו משננים מקורביו את אמרותיו. במקרים לא מועטים היו ישישים חוזרים על מאמר חז”ל רגיל שר’ נחמן אמר להם פעם, והדברים היו חביבים עליהם עד אין קץ, מאחר ונאמרו ברגע הנכון ובנימה המתאימה, דבר שהשפיע יותר מכל
שיחת מוסר.
בהתרגשות מיוחדת היה ר’ ישראל וינברג נזכר בימי ילדותו, כאשר ר’ נחמן היה “השמש דקלויז”, שם סידר את השולחנות והספסלים, וחשק לו לישראל הנ”ל להפוך ספסל אחד... ר’ נחמן ניגש אליו, ואמר לו בנחת: “רוצה אתה, ילד, אעזור לך להפוך את הספסלים”, אחר כך נענה לו ר’ נחמן בניגון מגילת איכה: “טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו”, והדברים חלחלו אל נבכי לבבו של
הילד, אשר שם את לבו להיטיב דרכו. עד יומו האחרון שימש בקודש כגבאי בית המדרש באומן, ואף היה חותם בשמו “שמש דקלויז”. כמו כן היה ממונה ר’ נחמן על הדלקת הנר־תמיד שעל ציון רבינו הקדוש והנורא. הוא זה שהדפיס את ספרי ליקוטי הלכות, והוא זה שדאג לארגונם הגשמי והרוחני של כלל חסידי ברסלב, שריכוזם העיקרי היה אז בעיר אומן.
באביב שנת תרמ”ד, עוד טרם מלאו לו שבעים שנות חיים, נפל למשכב. בקרב אנשי שלומנו הובעה דאגה רבה, ומיד החלו כולם להעתיר לרפואתו על ציון רבינו הקדוש, אר בפרוס חג הפסח ראו בעליל שיום פקידתו קרב.
בשעת פטירתו החלו שפתותיו ללחוש תפילת “בריך שמיה דמריה עלמא...” בדביקות עליונה שלא מעלמא הדין, וכששרעפיו של ר’ נחמן אחוזים בנועם עליון, החל לחזור על התפילה מילה במילה, וכאשר הגיע למילים “ביה אנא רחיץ...” - חזר ושינן: “ביה אנא רחיץ... ביה אנא רחיץ...”, כמו מי שאינו רוצה להיפרד ממילים קדושות אלו.
בתוך כך עבר ר’ נחמן לתפילת “אלקי, נשמה שנתת בי... נשמה... נשמה...” - אותן מילים רבות משמעות - “אתה בראת... אתה יצרת...”.
ר’נחמן הגביה עיניו בסילודין כלפי מעלה, כמי שעומד להחזיר את הפקדון... והנה... - “ואתה עתיד ליטלה ממני... ואתה עתיד ליטלה ממני... ליטלה ממני...”, ונשמתו של ר’ נחמן עלה בסערה השמיימה. במעמד קדוש זה, השיב ר’ נחמן את נשמתו והלך לעולמו. זכותו יגן עלינו ויהא מליץ
טוב בעדנו, אמן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה