הילולת יהושע בן נון, תלמידו המובהק של משה רבינו

יהושע שבדורינו:
בשבת זו, כ"ו בניסן, חל יום ההילולא של יהושע בן נון, תלמידו הגדול של משה רבינו, הדמות שמסמלת את הביטול המוחלט של תלמיד לרב. כך שעבורנו, יהושע בן נון, הוא לא רק אדם, אלא גם מושג,שחוזר על עצמו בכל דור. "כי שמעתי מפיו הקדוש ז"ל, שבכל מקום שיש רב אמת ותלמיד שלומד ממנו - נעשה בחינת משה ויהושע". (ליקוטי הלכות, שבת ז, לט). יהושע מסמל את דמותו של התלמיד, שלא מש מתוך אוהל רבו, וכל מהותו היא "משרת משה" (יהושע א, א). ובכל תקופה בעם-ישראל, יש לנו "משה ויהושע" - צדיק הדור ותלמידו הנאמן.

מי שמשמש כ"יהושע" בדורנו, הוא: התלמיד הגדול, מוהרנ"ת!שכן, "מעולם לא ראינו ולא שמענו מאיש אחד שישרת את רבו באופן כזה, כמו שראינו ממורנו הרב נתן זכרונו לברכה. כי ממש נתקיים בו 'לא מש מתוך האוהל' - אהלו של תורה של רבנו אור האורות בעל ליקוטי מוהר"ן זכר צדיק לברכה. כי ממש היה דבוקומקושר אליו בהתקשרות ודבקות אמיתי, במסירות נפשו, בביטול הרגשות עצמו לגמרי לגמרי, בכל תנועותיו, במעשה ובדיבור ובמחשבה, בשבתו בביתו ובלכתו בדרך, בשכבו ובקומו; וכל שיחותיו וסיפוריו וענייניו – הכל היה סובב והולך רק על קוטב ענין זה, להודיע ולפרסם גדולת קדושת מעלת רבנו זכר צדיק לברכה, וגדולת קדושת מעלת מאמרי תורותיו הקדושים ושיחותיו וסיפורי מעשיותיו וכל ענייניו; להודיע לבני האדם גבורותיו, להפיץ מעיינותיו חוצה. ואלמלא זכו העולם - על כל פנים גם עכשיו, זה שנים רבות אחר הסתלקותו זכרונו לברכה, להנות מאורו – כבר היה העולם בא לידי תיקונו בשלמות!" (עלים לתרופה, הקדמה).

וגם לאותו תלמיד נאמן, יש תלמיד; הלא הוא תלמידו הנאמן והמובהק רבי נחמן מטולטשין, "שבכל אנשי מוהרנ"ת ז"ל לא נמצא משרת ומשמש ודבוק למוהרנ"ת כמוהו, ומקבל מאתו כל הדיבורים מפה לפה. וברוב הרגשתו את דברי מוהרנ"ת, הפקיר את עצמו מנעוריו, שלא רצה לחשוב כלל בעסקי מלאכה ועבודה גשמית, והלך אליו רגלי שני פעמים בכל חודש כדי לשמוע מפיו הקדוש דברי אלקים חיים שקיבל מרבנו ז"ל" (כוכבי אור, שיחות וסיפורים, מז).

וגם הוא – ההילולא שלו חלה ביום זה, יום כ"ו בניסן...הרב והתלמיד, משה ויהושע, נמשלים לחמה וללבנה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל: "פני משה כפני חמה; פני יהושע כפני לבנה" (בבא בתרא עה ע"א). "ובזאת אנחנו חייבים להודות ולהלל כל ימי חיינו, לעושה לנו אורים גדולים כי לעולם חסדו, את השמש לממשלת ביום, הוא אדמו"ר מוהר"ן זצ"ל... ואת הירח לממשלת בלילה, הוא תלמידו הקדוש מורנו מוהרנ"ת ז"ל, הנמשל ללבנה - על אשר זיכך וצרף את גופו עד שקיבל בעצמו את אור השמש, להזריחו גם בעומק החושך שבדורותינו אלה, ולהחיות ולהשיב בזה גם את כל חלושי הראות שמחמת גודל כהיון עיניהם אין יכולים להביט באור השמש בעצמו" (כוכבי אור, אנשי מוהר"ן, הקדמה).

התלמיד הנאמן, הוא זה שיכול – כיהושע בן נון בגבעון – לומר "שמש בגבעון דום" כך שאור השמש של הצדיק ימשיך לזרוח גם בשעות החשיכה.לא לחינם, כבר בפרק הראשון של הנביא יהושע, מוזכר צמד המילים "חזק ואמץ" 4 פעמים בפרק אחד (!): "חזק ואמץ" (פסוק ו); "רק חזק ואמץ מאד" (פסוק ז); "הלוא ציוויתיך 

חזק ואמץ" (פסוק ט), כשהפרק נחתם שוב במילים: "רק חזק ואמץ" (פסוק יח). שכן, זה כל עניינו של התלמיד הנאמן: לחזק את לבבות בני ישראל! גם שמו של התלמיד מורה על כך: "יהושע" הוא ראשי תיבות: "י'קומון ה'קיצו ו'רננו ש'וכני ע'פר" - מאחר שכל עניינו הוא לעורר ולהקיץ את שוכני העפר, "שהם בני אדם המונחים במדרגה התחתונה, ונדמה להם שהם רחוקים מאד ממנו יתברך" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ז), ולגלות להם שכל הנאמר בתורתו של הצדיק, שייך גם אליהם שם בעומק החושך.

זה שעושה מוהרנ"ת-יהושע שבדורנו, "כאשר נראה ונודע לכל מביט ומסתכל בספריו הקדושים, שאף על פי שמרבה לדבר מכל המידות טובות וישרות - אבל עיקר ורוב דבריו יסובבו על ענין התחזקות, לחזק ולאמץ כל הנחשלים והעייפים והיגעים אשר עמלק רודף אחריהם, לבל יתייאשו עצמם מן הרחמים, כי הוא יתברך חנון ורב לסלוח" (כוכבי אור, חכמה ובינה, לט).

כמה מפתיע אם כן לגלות שהמכתב הראשון של מכתבי מוהרנ"ת בספר "עלים לתרופה" - הספר שכל כולו מלא וגדוש בהתחזקות נפלאה – נושא את התאריך "כ"ו ניסן"... יום ההילולא של יהושע בן נון...